רקע כללי
סרטן דרכי המרה הוא קבוצה של מחלות ממאירות הכוללות כולנגיוקרצינומה תוך-כבדית וחוץ-כבדית, סרטן כיס המרה ואמפולה של סרטן Vater.
הוא מאובחן בדרך כלל בשלבים מתקדמים שבהם ניתוח למטרת ריפוי אינו אפשרי והפרוגנוזה גרועה.
לחולים עם סרטן מתקדם של דרכי המרה יש פרוגנוזה גרועה, וקו הראשון לטיפול (ג'מזר בתוספת ציספלטין) נותר ללא שינוי במשך יותר מ- 10 שנים.
מחקר TOPAZ-1 בדק את אימפינזי פלוס כימותרפיה עבור חולים עם סרטן מתקדם של דרכי המרה.
שיטות המחקר
במחקר פאזה 3 זה, חולים עם סרטן דרכי מרה גרורתי שלא טופל בעבר או עם מחלה חוזרת, קיבלו אימפינזי או פלצבו בשילוב עם ג'מזר בתוספת ציספלטין למשך עד שמונה מחזורים.
בתום שמונה המחזורים, המשיכו אימפינזי או פלצבו בלבד עד התקדמות המחלה או תופעות לוואי בלתי נסבלות.
תוצאות המחקר
685 חולים חולקו אקראית לאימפינזי או פלצבו עם כימותרפיה.
בזמן ניתוח נתוני המחקר, 198 חולים נפטרו בקבוצת אימפינזי ו- 226 חולים בקבוצת הפלצבו.
הסיכון למוות במהלך הטיפול עם אימפינזי ירד ב- 20%.
שיעור ההישרדות ב- 24 חודשים (אחוז החולים שעדיין בחיים) עמד 24.9% עבור אימפינזי ועל 10.4% בקבוצת הפלצבו.
הסיכון להתקדמות המחלה ירד ב- 25% במהלך הטיפול עם אימפינזי בהשוואה לפלצבו.
26.7% מהמטופלים עם אימפינזי הגיבו לטיפול לעומת 18.7% עם פלצבו.
השכיחות של תופעות לוואי קשות עד חמורות עמדה על 75.7% ו- 77.8% עם אימפינזי ופלצבו, בהתאמה.
מסקנות
אימפינזי פלוס כימותרפיה שיפרה משמעותית את תוחלת החיים לעומת פלצבו פלוס כימותרפיה.
עם אימפינזי, יותר חולים הגיבו, והסיכונים למוות ולהתקדמות המחלה ירדו.
פרופילי הבטיחות של שתי קבוצות הטיפול היו דומים.
דברו איתנו כדי שנוכל לעזור לכם למצוא ולקבל את התרופות והטיפולים הנחקרים והמתקדמים ביותר בעולם עבורכם
טרייל-אין פארמה
כי אנחנו, לא מוותרים על החיים!
24/7 מוקד טלפוני 072-3902977
לקריאה נוספת על כולנגיוקרצינומה >>
כולנגיוקרצינומה, היא סרטן כיס מרה ודרכי מרה והיא גידול הכבד השני בשכיחותו. המחלה נוצרת כאשר תאים סרטניים מתפתחים ברקמות הבונות את כיס המרה ודרכי המרה.
הסרטן מתפתח בתוך צינור קטן בתוך הכבד שנושא את המרה ומגיע עד כיס המרה. סרטן צינור המרה מהווה 10-20 אחוזים מכלל מקרי סרטן הכבד.
זהו סרטן אלים, שכן מרבית החולים מאובחנים במצב מתקדם, שבו המחלה לרוב אינה ניתנת לריפוי.
תוחלת החיים הצפויה לחולה היא עגומה ועומדת על כ 3 שנים, וזאת בתמיכה של הטיפולים הסטנדרטיים המקובלים.
